חולים הלוקים בדימום תוך מוחי נוטים לפתח שיטיון וירידה קוגניטיבית הן בתקופה הסמוכה לארוע והן חודשים ושנים מאוחר יותר. חוקרים מבוסטון ערכו מחקר אורכי בנסיון לזהות את גורמי הסיכון לנסיגה קוגניטיבית, מוקדמת ומאוחרת, לאחר דימום מוחי חריף. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA NEUROLOGY.
עוד בעניין דומה
למחקר גויסו 738 חולים (בני 74.3 בממוצע, 52% גברים) בעלי תפקוד קוגניטיבי תקין שלקו בדימום תוך מוחי חריף בין השנים 2006-2013. הערכת החולים בוצעה באמצעות ראיונות טלפוניים, שיטיון מוקדם הוגדר כנסיגה קוגניטיבית קלינית במהלך שישה חודשים לאחר דמם מוחי ושיטיון מאוחר הוגדר כתמונה קלינית דומה שהופיעה חצי שנה ויותר לאחר הארוע.
מ 738 החולים שלקו בדמם מוחי חריף, 140 (19%) פיתחו שיטיון בששת החודשים הראשונים. 435 חולים שלא פיתחו ירידה קוגניטיבית מוקדמת נותרו במעקב חציוני בן 47.4 חודשים שבמהלכו שיעור ההארעות השנתי של שיטיון עמד על 5.8% (95% רווח בר סמך 5.1-7.0). בניתוח גורמי הסיכון התגלה כי צרורי דם (המטומות) גדולים יותר (יחס סיכון 1.47 לכל עליה של 10 מ"ל בנפח צרור הדם) ומיקום אונתי של הדימום (יחס סיכון 2.04) נקשרו לירידה קוגניטיבית מוקדמת אך לא מאוחרת. רמת ההשכלה (יחס סיכון 0.60), תסמינים אפקטיביים (יחס סיכון 1.29) ונגעים בחומר הלבן (יחס סיכון 1.70), נקשרו לשיטיון מאוחר אך לא לשיטיון מוקדם.
החוקרים מסכמים כי נפח הדימום ומיקומו הם המנבאים החשובים של ירידה קוגניטיבית בששת החודשים הראשונים לאחר דמם מוחי חריף. מנגד, שיטיון מאוחר לא נקשר לחומרת הדמם האקוטי אלא למאפיינים אישיים ותחלואה נלווית, מה שמלמד, קרוב לוודאי, על מנגנונים ביולוגיים שונים שמובילים לנסיגה קוגניטיבית לאחר דימום תוך מוחי.
מקור:
Biffi A, Bailey D, Anderson CD, et al. Risk Factors Associated With Early vs Delayed Dementia After Intracerebral Hemorrhage.JAMA Neurol. Published online June 13, 2016. doi:10.1001/jamaneurol.2016.0955.
ערך: ד"ר צבי שליטנר