במחקר הנוכחי, החוקרים תיארו את הצרכים הלא ממומשים של ילדים המאושפזים עקב פגיעת ראש טראומתית (TBI – traumatic brain injury) במהלך השנתיים הראשונות שלאחר הפגיעה. בנוסף, החוקרים בדקו את הקשר בין מאפיינים הקשורים לילד, למשפחה ולסוג הפציעה ובין הצרכים הלא הממומשים בשישה תחומים (טיפול גופני, טיפול תעסוקתי, טיפול בדיבור, שירותי בריאות הנפש, שירותי חינוך ופיזיותרפיה).
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה פרוספקטיבי שכלל ילדים בגילאי 6 עד 8 שנים שאושפזו בשישה בתי חולים עקב TBI קל מורכב או בינוני עד חמור. החוקרים קבעו מה השירותים הנדרשים על סמך דיווח של ההורים לגבי חוסר התפקוד של הילד בהשוואה לנקודת הבסיס לאחר 6, 12 ו-24 חודשים.
ההגדרה של צורך לא ממומש נקבעה כאשר הילד לא קיבל טיפול בארבעת השבועות האחרונים, לא קיבל טיפולי פיזיותרפיה מאז ההערכה הקודמת או שלא קיבל שירותי חינוך מאז הפציעה. החוקרים ביצעו אנליזה לצורך השוואה בין צרכים שמומשו לאלה שלא מומשו בכל תחום ובכל נקודת זמן. על מנת להעריך את הגורמים הקשורים לשינוי בצרכים מנקודת הבסיס שלפני הפציעה לבין נקודות הזמן השונות במחקר, החוקרים השתמשו במודלים לוגיסטיים מולטינומיאלים כללים עם SEe רובסטי.
תוצאות המחקר הראו כי קיימים הבדלים בצרכים שלא מומשו בהיבטים של חומרה, זמן מהפציעה ותחום השירות. בתחום הפיזיותרפיה, שירותי חינוך וטיפול בדיבור נמצאו השיעורים הגבוהים ביותר של צרכים לא ממומשים. כמו כן, החוקרים מצאו כי בקרב ילדים אשר הזדקקו לשירותים השונים, היה קשר בין עליה בזמן שעבר מה-TBI ו-TBI קל מורכב לבין סבירות גבוהה יותר שהצרכים לא ימומשו.
מסקנות המחקר היו כי ילדים אשר אושפזו בעקבות TBI סובלים מחוסר תפקוד קבוע וצרכים לא ממומשים במגוון תחומים. לאחר האשפוז הראשוני, יש צורך להמשיך לעקוב אחר הילדים שסובלים מ-TBI ולראות מה הן המגבלות התפקודיות שלהם על מנת לשפר את הזיהוי ואת המילוי של הצרכים שלהם.
מקור:
Fuentes, M.M. et al. (2018) Pediatrics 141,5.