דום לב שמתרחש מחוץ לבית החולים, הסיבה המוביל לתמותה בקרב חולי דיאליזה, מתרחש פעמים רבות במרפאות דיאליזה מרוחקות מבית חולים. ההנחיות העדכניות מעודדות תרגול החייאה בקרב צוות המרפאה וזמינות של דפיברילטור במרפאה, אך מידת המעורבות של הצוות במאמצי ההחייאה והקשר בין דום לב לתוצאים הישרדותיים נותר לא ידוע.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במידע מתוך מחקר Cardiac Arrest Registry to Enhance Survival ומידע ממכוני הדיאליזה של ביטוחי Medicare ו-Meidcaid כדי לזהות מטופלים שחוו דום לב במרפאת דיאליזה בין השנים 2010-2016 בדרום-מזרח ארה"ב. החוקרים השוו את התוצאים של מטופלים שטופלו באופן ראשוני על ידי צוות הדיאליזה לבין מטופלים שטופלו רק על ידי צוותי רפואה דחופה שהגיע באמבולנס.
מבין 398 אירועים של דום לב במרפאות דיאליזה, 66% מהמטופלים התייצגו עם קצב שלא ניתן לטיפול על ידי מכת חשמל. צוות המרפאה החל במאמצי החייאה ב-81.4% מהמקרים והפעיל את מכשיר הדפיברילציה טרם הגעת צוותי החירום ב-52.3% מהמקרים.
הצוות נטה יותר להתחיל בהחייאה בקרב גברים ובמקרים של דום לב שהתרחש מול עיניהם. כמו כן היה סיכוי רב יותר לקיום של מאמצי החייאה במכוני דיאליזה גדולים. החייאה שהותחלה על ידי צוות מכון הדיאליזה היתה קשורה בסיכויים של פי שלושה לשחרור מבית החולים ומצב קוגניטיבי טוב בעת השחרור. לא נראה קשר בין שימוש בדפיברילטור על ידי הצוות ותוצאים, אבל כן נראתה מגמה לא משמעותית סטטיסטית כלפי הישרדות מוגברת ושחרור מבית החולים בתת הקבוצה לה היה קצב הניתן לטיפול במכת חשמל.
מקור:
Pun P.H et al (2019). JASN March 2019, 30 (3) 461-470;