אנליזה מאוחדת של 19,000 מטופלים בדקה את ההבדלים בין המינים מבחינת התוצא והניהול במקרים של שבץ, באמצעות מדגם גדול עם נתוני מחקר בינלאומיים באיכות גבוהה.
עוד בעניין דומה
נתונים ספציפיים של כל משתתף נאספו מ-5 מחקרים רנדומליים, מבוקרים, שעסקו בשבץ חריף. המידע שנאסף כלל נתונים דמוגרפיים, שימוש בתרופות, טיפול במהלך האשפוז ותוצא פונקציונלי. מודלים מותאמים ומגולמים של כל מחקר בנפרד שימשו להערכת ההבדלים בין המינים מבחינת התוצא והניהול, לאחר מכן הנתונים אוחדו באמצעות מטא-אנליזה של אפקט רנדומלי (Random-Effect).
במטא-אנליזה נכללו 19,652 משתתפים, מתוכם 7,721 (40%) היו נשים. לאחר התאמה רבת-משתנים, לנשים עם שבץ איסכמי הייתה שרידות גבוהה יותר לאחר 3-6 חודשים (יחס סיכויים 0.82, רווח בר-סמך 95%, 0.70-0.97). לעומת זאת, נשים נמצאו בסיכון גבוה יותר למוגבלות (יחס סיכויים 1.20, רווח בר-סמך 95%, 1.06-1.36) ואיכות חיים גרועה יותר (ממוצע הפרשים משוקלל 0.07-, רווח בר-סמך 95%, 0.04 – 0.09-) לאחר השבץ.
מבחינת ניהול המקרים, נמצא כי נשים מתאשפזות יותר ביחידה מיוחדת לשבץ חריף (יחס סיכויים 1.17, רווח בר-סמך 95%, 1.01-1.34), אך פחות סביר שיזדקקו להנשמה על ידי אינטובציה (יחס סיכויים 0.85, רווח בר-סמך 95% 0.36-0.93). כמו כן, נמצאה סבירות נמוכה יותר בנשים לקבל טיפול לחום (יחס סיכויים 0.82, רווח בר-סמך 95%, 0.70-0.95), או להתאשפז בטיפול נמרץ (יחס סיכויים 0.833, רווח בר-סמך 95%, 0.74-0.93).
בנושא טיפול תרופתי לפני אשפוז, לנשים היה מרשם לתרופות נגד יתר לחץ-דם בסבירות גבוהה יותר (יחס סיכויים 1.22, רווח בר-סמך 95%, 1.13-1.31). לעומת זאת היתה להם סבירות נמוכה יותר להיות בעלות מרשם לתרופות נוגדות טסיות (יחס סיכויים 0.86, רווח בר-סמך 95%, 0.79-0.93), תרופות להורדת גלוקוז (יחס סיכויים 0.86, רווח בר-סמך 95%, 0.78-0.94) או תרופות להורדת השומנים בדם (יחס סיכויים 0.85, רווח בר-סמך 95%, 0.77-0.94).
המסקנות שעלו מהמטא-אנליזה היו כי לנשים עם שבץ איסכמי יש שרידות טובה יותר, אך סיכון גבוה יותר לסבול ממוגבלות ואיכות חיים ירודה יותר לאחר השבץ. השוני בניהול המקרים, בתוך ומחוץ לבית החולים, יכול להסביר חלקית את ההבדלים שנמצאו.
מקור:
Carcel C. et al. (2019) Neurology. 93, e2170