מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין חשיפה לסטטינים לבין הסיכון לדמנציה בקרב אנשים עם היפרכולסטרולמיה על ידי שימוש במידע מתוך מאגר המידע NHIS-HEALS בשנים 2002-2015.
עוד בעניין דומה
המשתתפים במחקר חולקו לקבוצה של אלה שנחשפו לסטטינים ולקבוצה של אלה שלא נחשפו לסטטינים לפי MPR - Medication possession ratio.
ההגדרה של דמנציה היתה לפי קודים של אבחנת דמנציה כמו F00‐F03, G30, G31.1, G31.9 או G31.82. החוקרים השתמשו במודלי רגרסיה מסוג Cox proportional hazards לאחר התאמה שלבית לערפלנים במטרה לבחון את הקשר הפרוספקטיבי בין חשיפה לסטטינים והסיכון לדמנציה.
במהלך תקופת המעקב (חציון של 11.7 שנים), זוהו 711 מקרים של דמנציה שהיוו 11.5% מתוך כלל אוכלוסיית המחקר (בקבוצת החשיפה לסטטינים: 8.2%, בקבוצה ללא חשיפה לסטטינים: 12.9%).
בהשוואה לקבוצת שלא נחשפה לסטטינים, יחסי הסיכונים המותאמים המלאים (רווח בר סמך 95%) לדמנציה בקבוצת החשיפה לסטטינים היו 0.63 (0.43-0.91) ו-0.62 (0.50-0.78) בקרב גברים ונשים, בהתאמה.
תוצאות המחקר הראו גם כי בהשוואה לקבוצה שלא נחשפה לסטטינים, יחסי הסיכונים (רווח בר סמך 95%) למחלת אלצהיימר וכתוצאה מכך דמנציה, דמנציה וסקולרית וסוגי דמנציה אחרים בקבוצת המטופלים שנחשפה לסטטינים היו 0.54 (0.32-0.91), 2.45 (0.69-8.68) ו-0.59 (0.32-1.07), בהתאמה, בקרב גברים ו-0.53 (0.38-0.73), 1.29 (0.42-3.96) ו-0.70 (0.51-0.96), בהתאמה, בקרב נשים.
החוקרים הסיקו כי מטופלים עם היפרכולסטרולמיה שנחשפו לסטטינים היו בסיכון נמוך יותר לדמנציה ולדמנציה כתוצאה ממחלת אלצהיימר בשני המינים וכי קיים גם סיכון נמוך יותר לסוגים אחרים של דמנציה בקרב נשים, בהשוואה למטופלים שלא נחשפו לסטטינים.
מקור:
Lee, J.W. et al. (2020) Journal of Internal Medicine 288,6.