מעורבות של חולים בטיפול העצמי שלהם משפרת באופן חד משמעי את התוצאים הקליניים. לכן, נדרשת הבנה טובה יותר של הקשר בין ניהול עצמי של חולי טרשת נפוצה לבין פקטורים פסיכולוגיים הניתנים לשינוי. הבנה זו יכולה לספק לרופאים אסטרטגיות כיצד לגרות חולים להפעיל את עצמם בצורה טובה יותר בניהול הבריאות האישי שלהם.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו האם פקטורים קוגניטיביים ובפרט יעילות עצמית, קבלת המחלה, אופטימיות ושליטה ממוקדת בריאות, קשורים לניהול עצמי בטרשת נפוצה.
החוקרים ביצעו מחקר חתך, בו הכלילו וחקרו 382 מטופלים עם טרשת נפוצה, שהשלימו את ה-MSSM-Rי(MS Self‐Management Scale‐Revised) ושאלונים נוספים שמדדו יעילות עצמית, אופטימיות, קבלת המחלה ושליטה ממוקדת בריאות.
החוקרים ביצעו רגרסיה היררכית מרובה, שחשפה כי עוצמת השליטה ממוקדת הבריאות (b=0.42, p ≤ 0.001), אופטימיות (b = 0.27, p ≤ 0.01), שליטה ממוקדת בריאות פנימית (b = −0.11, p = 0.017) ויעילות עצמית (b = 0.11, p = 0.031), יחד עם משתני בקרה (משך מחלה ארוך יותר ונכות גבוהה יותר), הצליחו להסביר 30% מהשונות במשתנה התלוי.
החוקרים הגיעו למסקנה כי במקרה של טרשת נפוצה, ניהול עצמי קשור לתפיסת החולה כי מומחי הבריאות שולטים בבריאות שלהם, ביעילות העצמית הגבוהה יותר, באופטימיות ובאופן מפתיע, בשליטה ממוקדת הבריאות העצמית הנמוכה שלהם.
תוצאות מחקר זה מראות את התפקיד החיוני של הצוות הרפואי בעידוד החולים בטרשת נפוצה לטובת פעילויות הקשורות לניהול העצמי. בנוסף, התוצאות מספקות תובנות חדשות על ההתערבות הפסיכולוגית, שמטרתה שיפור הניהול העצמי של החולים.
מקור:
Wilski, M. et al. (2020). Acta Neurologica Scandinavica. https://doi.org/10.1111/ane.13236