מיגרנה הינה מחלה נוירולוגית שכיחה הפוגעת בתפקוד. התהוותה איננה מובנת דיה, ועל כן נותר צורך קליני שלא מקבל מענה.
עוד בעניין דומה
בכתב העת Annals of Neurology פורסם מחקר שמטרתו לזהות מנגנונים הגורמים למיגרנה וכך למצוא מטרות טיפוליות חדשות, דרך שימוש במודלים אנושיים של מיגרנה וכן במודלים מקבילים בבעלי חיים, בדגש על עמילין, קרוב משפחה של הפפטיד CGRP.
במחקר הקליני האקראי שהיה כפול סמיות, דו כיווני, מוצלב ומבוקר חיובית נכללו 36 מטופלים הסובלים ממיגרנה ללא אאורה. המטופלים הוקצו אקראית לקבלת עירוי של פראמלינטיד (pramlintide), אנלוג של עמילין, או של αCGRP אנושי בשני ימי ניסוי שונים. בנוסף, נערכו מחקרים מקבילים בתאים ובמודלים של עכברים, ונאספו דגימות מרקמות אנושיות וכן מרקמות של עכברושים ועכברים.
30 מטופלים (88%) פיתחו כאב ראש לאחר עירוי פראמלינטיד, לעומת 33 (97%) שפיתחו כאב ראש לאחר קבלת CGRPי(p = 0.375). 14 מטופלים (41%) פיתחו התקפים דמויי-מיגרנה לאחר עירוי פראמלינטיד, לעומת 19 מטופלים שפיתחו התקפים כאלה (56%) לאחר קבלת CGRPי(p = 0.180). ההתקפים דמויי-המיגרנה שנגרמו על ידי פראמלינטיד היו בעלי מאפיינים קליניים דומים לאלה שנגרמו על ידי CGRP. בין הטיפולים נמצאו הבדלים במספר משתנים וסקולריים.
מחקרים פרמקולוגיים של קולטנים אנושיים הראו כי ככל הנראה הקולטן לעמילין הוא זה שמתווך את יצירת השפעות אלה על ידי פראמלינטיד, ולא הקולטן הקנוני CGRP. סיוע נוסף לכך התקבל מתוצאות ניסויים פרה-קליניים שבחנו תסמינים הקשורים למיגרנה שהראו כי טיפול בעמילין גרם לרגישות יתר עורית ולסלידה מאור בעכברים, כמו התסמינים המופיעים על ידי CGRP.
לסיכום, ממצאי המחקר מרמזים כי אגוניזם של הקולטן לעמילין הינו תורם חדש לפתוגנזה של מיגרנה. על כן, חולי מיגרנה עשויים להרוויח מטיפול כפול באמצעות אנטגוניסטים לעמילין ו-CGRP, יותר מאשר מטיפול סלקטיבי המכוון לקולטן CGRP הקנוני.
מקור:
Ghanizada, H et al. Annals of Neurology. 2021 Jun;89(6):1157-1171. doi: 10.1002/ana.26072.