במחלת האלצהיימר (AD) ישנה ירידה ברגישות במנגנון שאינו ידוע. ההשערה שעמדה מאחורי מחקר שפורסם בכתב העת European Journal of Pain היתה שחלבון העמילואיד בטא 1-42 (Aβ1-42) משמש בחוט השדרה כפפטיד אנדוגני לשיכוך כאב הנגרם כתוצאה מפגיעה עצבית.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במודל של פגיעת היצרות כרונית (CCI) בעצב השת (sciatic nerve) על מנת להשרות כאב נוירופתי בחולדות Sprague-Dawley. לצורך קביעת רמת Aβ1-42, הביטוי של Wnt3a / 5b, והפעלת תאי הגליה בחוט השדרה נעשה שימוש ב-ELISA ובאימונוהיסטוכימיה.
תספיג חלבון (Western blot) שימש לקביעת רמות הביטוי של אינטרלויקינים, הזרחון של NR2B ו-ERK1/2, וההצטברות הגרעינית של גורמי התעתוק YAP / TAZ. בנוסף, החוקרים העריכו את עוצמת ההיפר-אלגזיה התרמית והאלודיניה המכנית לאחר CCI ולאחר מתן אינטרה-תקאלי של תרופות.
פגיעה עצבית הביאה לעלייה ברמת Aβ1-42 בעמוד השדרה, בניגוד למתן אינטרה-תקאלי של MK-8931 שהביא לירידה ברמת ה- Aβ1-42 וליכולת להביא לאלודיניה מכנית בקלות רבה יותר. מתן אינטרה-תקאלי של Aβ1-42 הביא לדיכוי התנהגויות הקשורות לכאב בשלבים המוקדמים וגם בשלבים המאוחרים של הנוירופתיה.
מתן Aβ1-42 לתוך עמודה השדרה הביא לבקרה ולוויסות של ביטוי האינטרלויקינים וכן לירידה בהפעלה של תאי הגליה ובזרחון של NR2B ו-ERK1 / 2 בחוט השדרה של חולדות עם CCI.
יתר על כן, מתן אינטרה-תקאלי של Aβ1-42 הפחית את הביטוי של Wnt5b והביא לדיכוי ההצטברות של YAP ו-TAZ בגרעין התא. חסימת האינטראקציה בין Aβ1-42 לקולטנים ממשפחת Frizzled באמצעות cSP5 הביאה להפיכה של ההשפעות משככות הכאב שהושרו על ידי Aβ1-42.
לסיכום, ממצאים אלה מצביעים על כך ש-Aβ1-42 פועל בחוט השדרה כפפטיד משכך כאבים אנדוגני באמצעות ויסות של ציטוקינים ושל מסלולי Wnt. תוצאות מחקר זה מציגות חלבון חדש, שעשוי לשמש כיעד לפפטידים משככי כאב עתידיים.
מקור:
Cui, D et al. European Journal of Pain. 2021 Jul 20.doi: 10.1002/ejp.1843