טרשת נפוצה (MS) קשורה לעתים קרובות להפרעות אורולוגיות, בעיקר אי נקיטת שתן ואצירת שתן. התמודדות עם הפרעות אלו חיונית לצורך שיפור איכות חיי המטופל (QOL) ולהפחתת סיבוכים אורולוגיים פוטנציאליים.
עוד בעניין דומה
מלבד הטיפולים הקלאסיים המבוססים בעיקר על אנטיכולינרגים ו/או קטטריזציה עצמית, מספר טכניקות נוירומודלטוריות נוסו בשנים האחרונות לצורך שיפור במצב ההפרעות. מטרת המחקר הזה הייתה לספר סקירה של הגישות הנוירומודלטוריות והשיטות אשר מבוססות על גרייה חשמלית לטיפול בתסמינים אורינאריים אצל חולי MS.
החוקרים בצעו סקירת ספרות באמצעות שימוש ב-MEDLINE. במחקר נכללו מאמרים באנגלית אשר תארו את ההשפעה של נוירומודולציה אצל חולי MS.
18 מחקרים התאימו לקריטריוני ההכללה ונסקרו. מתוך אלה, ארבעה היו קשורים לנוירומודולציה סקראלית (SNM), שבעה לגרייה עצבית מלעורית של העצב הטיביאלי (PTNS), שישה לגרייה של חוט השדרה (SCS), ואחד לגרייה טרנס-קרניאלית מגנטית (TMS).
החוקרים מצאו כי PTNS ו-SNM הדגימו יעילות ובטיחות לטיפול בתסמיני מערכת השתן התחתונה אצל חולי טרשת נפוצה בעיקר במקרים של תסמינים הקשורים לפעילות יתר של השלפוחית (OAB). באופן דומה, SCS ו-TMS הדגימו גם הם יעילות, על אף שלא נמצאו בשימוש אצל מספר רב של מקרים ומחקרים.
החוקרים מצאו כי הטכניקות הללו היו יעילות אצל מטופלים אשר לא הגיבו היטב לטיפולים שמרניים. כמו כן, בהתחשב בפרופיל הבטיחות והיעילות שלהם, גרייה בצורה של PTNS עשויה להישקל כטיפול קו ראשון ל-OAB אצל חולי טרשת נפוצה.
מקור:
Martina Pericolini et. al (2021) Neuromodulation DOI: 10.1111/ner.13525.