סמנים אימוניים פריפריים נקשרו עם ההתקדמות ועם הפרוגנוזה של amyotrophic lateral sclerosisי(ALS). עם זאת, עדיין לא ברור האם חוסר ויסות של הסמנים הללו מהווה גורם סיכון ל-ALS, או שמקורו בדגנרציה של נוירונים מוטוריים.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Annals of Neurology, מטרת החוקרים היתה לזהות את הקשרים האורכיים בין סמנים אימוניים טרם האבחנה עם ALS לבין הסיכון להיארעות המחלה.

לצורך כך, החוקרים אספו בסך הכל 345,000 פרטים מה-Biobank הבריטי מהשנים 2006 ל-2010. החוקרים ערכו אנליזה על הספירה של סמני החיסון הפריפריים (נויטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים, טסיות ו-CRP) והמדדים הנגזרים מהם (יחס הנויטרופילים ללימפוציטים [NLR], יחס טסיות-לימפוציטים [PLR], יחס הלימפוציטים-למונוציטים [ LMR], ו-systemic immune-inflammation indexי[SII]) ביחס להיארעות עתידית של ALS, תוך שימוש במודל הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס. אנליזות אינטראקציה ותת קבוצות שימשו את החוקרים על מנת לבדוק עוד יותר את משתני הלוואי של הקשרים הללו.

מתוצאות החוקרים עולה כי לאחר תקנון לכל משתני הלוואי, אנליזה מרובת המשתנים הדגימה כי ספירת נויטרופילים גבוהה וכן של המדדים הנגזרים מהם (NLR ו-SII) נקשרו עם סיכון מוגבר להיארעות של ALS (לכל עלייה של סטיית תקן יחס הסיכונים 1.15, רווח בר-סמך של 95% 1.02-1.29 לנויטרופילים; יחס הסיכונים 1.15, רווח בר-סמך של 95% 1.03-1.28 ל-NLR; ויחס הסיכונים 1.17, רווח בר-סמך של 95% 1.05-1.30 ל-SII).

אנליזות של תת קבוצות ואינטראקציה הדגימו כי למדד מסת הגוף (BMI) ולגיל היו השפעות ספציפיות על קשר זה. במשתתפים עם BMI ≥ 25 או באלה הצעירים מ-65  שנה, ספירת נויטרופילים גבוהה יותר, והמדדים שלהם הגדילו את הסיכון להיארעות של ALS. עם זאת, במשתתפים עם BMI < 25 או בקרב בני ≥ 65  שנים, לנויטרופילים לא היתה השפעה על היארעות של ALS.

לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי רמות מוגברות של נויטרופילים ושל המדדים הנגזרים מהם (NLR ו-SII) נקשרו עם סיכון מוגבר להתפתחות של ALS.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה