הגישה והניהול של חולים לאחר אירוע של פרכוס ראשון ללא גירוי (FUS: first unprovoked seizure) עשויה להשתפר בעקבות ריבוד הסיכון להתקפים נוספים, העומד על ממוצע של 50%.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Epilepsia, החוקרים אפיינו נבדקים שאובחנו עם FUS אשר נאספו מתוך אוכלוסיה הומוגנית ובריאה בדרך כלל של חיילים שגויסו על פי חוק לצה"ל. מטרת החוקרים היתה לבדוק האם סוג השירות הצבאי משפיע על הסיכון להתקפים נוספים.
החוקרים השתמשו ברישומים צבאיים על מנת לאסוף את נתוניהם של חיילים אשר גויסו בין השנים 2005 ל-2014 וחוו FUS במהלך שירותם הצבאי. נבדקים עם היסטוריה של אפילפסיה, או אלה עם היעדר של תיעוד בנוגע למאפייני ה-FUS, לא נכללו במחקר. החוקרים אספו מידע בנוגע לנתונים דמוגרפיים, לשירות הצבאי וכן פרטים רפואיים של החיילים אשר עמדו בקריטריוני ההכללה.
מתוצאות החוקרים עולה כי מתוך 816,252 חיילים שגויסו, המייצגים 2,138,000 שנות אדם, 346 אובחנו עם FUS, מה שמצביע על שיעור היארעות של 16.2 לכל 100,000 שנות אדם. שיעור היארעות ה-FUS היה גבוה יותר בקרב חיילים וחיילות קרביים לעומת לא-קרביים (p<0.0001).
מרבית הנבדקים (75.7%) קיבלו מרשמים לתרופות נוגדות פרכוס (ASMs: anti-seizures medications) ול-29.2% היו פרכוסים נוספים לאחר ה-FUS. שירות ביחידות קרביות, חריגויות ב-MRI וקבלת מרשם ל-ASM היו בקורלציה עם סיכון נמוך יותר למספר מרובה של פרכוסים (רווח בר-סמך של 95%, 0.48-0.97, 0.09-0.86, 0.15-0.28, בהתאמה).
באנליזה מרובת משתנים נמצא כי שירות ביחידות קרביות (יחס הסיכויים לחזרה של התקפים, 0.48, רווח בר-סמך של 95%, 0.26-0.88) ונטילת תרופות (יחס הסיכויים 0.46, רווח בר-סמך של 95%, 0.24-0.9) ניבאו באופן בלתי-תלוי את אי-קיומם של התקפים נוספים.
לסיכום, שיעור ההיארעות של FUS אמנם היה גבוה יותר בקרב חיילים בתפקידים קרביים, אך הם נמצאו עם סיכון נמוך יותר פי שניים להתקפים נוספים בהשוואה לחיילים בתפקידים שאינם קרביים. החוקרים מציינים כי ממצא זה מדגיש את הערך של מצבי מאמץ כמנבאים שליליים להתפתחות אפילפסיה. עוד מוסיפים החוקרים כי הדבר מצביע על שינוי בתפיסה של אפילפסיה, ממצב של "כן או לא" למגמה מתמשכת של התקפים, מה שמצדיק שינויים בדרכי שקלול האטיולוגיות של אפילפסיה ובטיפולים בחולים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
