הקשר בין תסמונת מטבולית (MetS) לבין התפתחות של דמנציה עדיין אינו חד משמעי. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Alzheimer's & Dementia, החוקרים בדקו קשר זה במסגרת מחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסין.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו 176,249 מטופלים בני 60 ומעלה מה-UK Biobank אשר היו ללא דמנציה בבסיס המחקר. MetS הוגדרה כנוכחות של ≥3 מהבאים: היקף מותניים, טריגליצרידים, לחץ דם וגלוקוז מוגברים וכולסטרול HDL נמוך. על מנת לבדוק את הקשר בין MetS לבין היארעות של דמנציה, החוקרים השתמשו במודלי הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס.
מתוצאות החוקרים עולה כי לאורך 15 שנות מעקב (חציון = 12.3), 5,255 משתתפים פיתחו דמנציה. MetS נקשרה עם סיכון מוגבר לדמנציה (יחס הסיכונים, 1.12, רווח בר-סמך של 95% .(1.06, 1.18 הקשר נשאר עקבי בעת הגבלה לתקופות מעקב ממושכות יותר: >5 עד 10 שנים (יחס הסיכונים, 1.17; רווח בר-סמך של 95%, 1.07, 1.27) ו->10 שנים (יחס הסיכונים, 1.22; רווח בר-סמך של 95%, 1.12, 1.32). קשרים חזקים יותר נצפו במטופלים עם ≥4 רכיבי MetS ובאלה שאינם נשאים ל-Apolipoprotein-E (APOE)-ε4.
לסיכום, ממצאי החוקרים מעוקבה גדולה זו מצביעים על כך שלמטופלים עם תסמונת מטבולית קיים סיכון מוגבר לדמנציה מכל סיבה, כאשר קשרים חזקים יותר נצפו בעת נוכחותם של ארבעה או חמישה מרכיבי MetS. כמו כן, הקשרים היו חזקים יותר באלה עם סיכון גנטי נמוך לדמנציה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה