במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Annals of Neurology, מטרת החוקרים היתה לאפיין את הקשר בין נפח הפרוצדורות בבית החולים לבין תוצאי החולים אשר אובחנו עם שבץ איסכמי חריף (AIS) ועברו טיפול אנדווסקולרי (EVT).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי תצפיתי על נתונים שנאספו באופן פרוספקטיבי החל מ-1 בינואר 2016 ועד ל-31 בדצמבר 2019 ממרשם ה-Get With The Guidelines-Stroke. משתתפי המחקר נאספו מעוקבה של 60,727 חולי AIS שטופלו עם EVT תוך 24 שעות באחד מ-626 בתי חולים.
העוקבה הראשונית לא כללה מטופלים עם NIHSS <6 לפני הטיפול, onset-to-treatment time >6 שעות וכן אלה אשר הועברו בין בתי חולים. המחקר כלל שתי עוקבות משניות: (1) עוקבת מדדי ה-EVT שבה לא נכללו מטופלים עם נתונים חסרים מבחינת זמן door-to-arterial-puncture; ו-(2) קבוצת מדדי הטיפול התרומבוליטי התוך ורידי (IVT) שבה נכללו רק חולים שטופלו עם IVT ≤ 4.5 שעות מעת תחילת התסמינים.
העוקבה הראשונית (גיל ± סטיית תקן ממוצעת, 14.8 70.7± שנים; 51.2% נשים; חציון [טווח רבעוני] ה-NIHSS בבסיס 18.0 [13-22]; טיפול IVT,י70.2%) כללה 21,209 מטופלים מ-595 בתי חולים. עוקבת מדדי EVT ועוקבת מדדי IVT כללו 47,262 ו-16,889 מטופלים מ-408 ו-601 בתי חולים, בהתאמה.
נפחים גבוהים יותר של פרוצדורות נקשרו עם סיכויים גבוהים יותר באופן מובהק (מבוטא כיחס סיכויים מתוקנן [רווח בר-סמך של 95%] על כל עלייה של 10 מקרים בנפח הפרוצדורות) של שחרורים הביתה [1.02 (1.01-1.04)] וכן עם שיעורים נמוכים יותר של תמותה בבית החולים (0.96 [0.95-0.98]). כלל התוצאים השניוניים נקשרו גם כן עם נפח הפרוצדורות.
לסיכום, חולי AIS אשר התייצגו לקבלת טיפול בבתי חולים בהם קיימת אפשרות של EVT (למעט אלו שהועברו בין מתקנים וכן אלה אשר סבלו משבץ מוחי בבית החולים, טיפול EVT בבתי חולים עם נפח פרוצדורלי גבוה יותר, נקשרו עם זמני טיפול מהירים יותר, תוצאים טובים יותר בעת השחרור וכן עם שיעורים נמוכים יותר של תמותה בבית החולים.
מקור: