הפרעות קצב חדריות מהוות גורם תמותה מרכזי עבור נבדקים עם הפרעה בתפקוד חדר שמאל בעקבות אירוע איסכמי. השבת זרימת דם תקינה בעזרת ניתוח מעקפים או התערבות מלעורית בכלי דם כליליים (Percutaneous Coronary Intervention - PCI) מומלצת עבור נבדקים אלה טרם השתלת דפיברילטור, כיוון שמשערים כי התערבויות אלו עלולות להפחית את היארעות הפרעות קצב חדריות קטלניות. עם זאת, הנחה זו טרם נבדקה במחקרים אקראיים.
עוד בעניין דומה
מטופלים עם הפרעה קשה בתפקוד חדר שמאל, מחלת כלי דם כליליים נרחבת ושריר לב תפקודי הוקצו אקראית לקבלת טיפול רפואי מיטבי (Optimal Medical Intervention - OMI) בלבד או בנוסף ל-PCI. התוצא העיקרי המשולב שנבדק כלל תמותה מכל סיבה או היחלצות ממוות פתאומי (שהוגדר כשוק חשמלי מוצדק שניתן על ידי דפיברילטור מושתל [Implanted Cardioverter Defibrillator - ICD] או החייאה מוצלחת לאחר דום לב) לאחר 24 חודשים לפחות, שנבחן לפי זמן עד אירוע ראשון לפי אוכלוסיית intention to treat.
תוצאים שניוניים כללו: תמותה מסיבה קרדיווסקולרית, היחלצות ממוות פתאומי, שוק חשמלי מוצדק שניתן על ידי ICD או הפרעת קצב חדרית מתמשכת ומספר שוקים שניתנו על ידי ICD.
בין התאריכים 28 באוגוסט 2013 לבין 19 במרץ 2020, גויסו 700 נבדקים מ-40 מרכזים רפואיים ברחבי הממלכה המאוחדת. 347 נבדקים הוקצו לקבלת OMT+PCI לעומת 353 שהוקצו לקבלת OMT בלבד. גילם הממוצע של הנבדקים עמד על 69 שנים, 88% מהם היו גברים, ל-56% היה יתר לחץ דם, ל-41% היה סוכרת ול-53% היה רקע קליני של אירוע לבבי. מקטע הפליטה החציוני של חדר שמאל עמד על 28%, ול-53.1% היה דפיברילטור מושתל לפני ההקצאה האקראית או בזמן תקופת המעקב.
תוצאות המחקר הדגימו כי תמותה מכל סיבה או היחלצות ממוות פתאומי אירעו עבור 144 נבדקים (41.6%) בקבוצת הטיפול עם PCI לעומת 142 (40.2%) בקבוצת הטיפול עם OMT בלבד (יחס סיכונים של 1.03, רווח בר-סמך של 95%, 0.82-1.3; p=0.8). לא נמצא הבדל בשיעורי ההיארעות של אף אחד מהתוצאים השניוניים בין קבוצות המחקר.
מסקנת החוקרים היתה כי PCI לא נמצא קשור לירידה בתמותה מכל סיבה או בהיחלצות ממוות פתאומי. בנבדקים עם קרדיומיופתיה על רקע איסכמי, PCI איננו מועיל לצורך הפחתת אירועים של הפרעות קצב חדריות עם פוטנציאל קטלני.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה