חשיפה לרדון נקשרה זה מכבר עם סרטן ריאות וכן עם מחלות ריאה אחרות. עם זאת, ועל אף הסבירות הביולוגית של הדבר, קיים מחסור במחקר על הקשר בין חשיפה לרדון בסביבת מגורים לבין הסיכון לשבץ מוחי. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Stroke, החוקרים בדקו את הקשר בין חשיפה לרדון להיארעות של שבץ.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו משתתפים מעוקבת REGARDSי(Reasons for Geographic and Racial - Differences in Stroke) (n=30, 239), אשר הורכבה מגברים ונשים, לבנים ושחורים שאינם היספנים, בגיל 45 ומעלה. לאחר הדרה של משתתפים אשר בבסיס המחקר היו עם היסטוריה של שבץ מוחי ואירוע מוחי חולף (transient ischemic attack), וכן של אלה לגביהם חסר מידע בנוגע לחשיפה ולתוצא העניין, גודל המדגם הסופי עמד על 26,950.
התוצא הראשוני של המחקר היה משך הזמן לאירוע הראשון של שבץ איסכמי עד ל-30 בספטמבר 2020. בהתבסס על היסטוריית המגורים המקודדת, החוקרים קישרו בין מדידות הרדון המחוזיות שנמדדו ב-Lawrence Berkeley National Laboratory לבין כל משתתף. כמו כן, החוקרים השתמשו במודלי רגרסיית הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס עם חשיפה תלוית זמן על מנת להעריך את יחסי הסיכונים ורווח בר-סמך של 95% עבור הקשר.
מתוצאות החוקרים עולה כי לאחר בקרה למשתנים מתערבים אפשריים, כולל נתונים דמוגרפיים, אורח חיים, משתנים קליניים ו-PM2.5, חשיפה לרדון נקשרה באופן מובהק עם היארעות של שבץ מוחי איסכמי בקרב לא מעשנים (יחס הסיכונים, 1.39; רווח בר-סמך של 95% 1.01-1.90), אך לא בקרב מעשנים. כמו כן, התוצאות היו עקביות לרוב באנליזת הרגישות בעת שימוש במדידות רדון מסקר ה-Environmental Protection Agency/ המדינה.
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שהקשר בין חשיפה לרדון לבין היארעות של שבץ איסכמי משתנה בהתאם לסטטוס העישון ויכול להיות בולט בקרב לא-מעשנים. עם זאת, החוקרים מוסיפים כי קיים צורך בעריכת מחקרים נוספים המשלבים מדידות רדון בתוך הבית על מנת לאשר את הממצאים הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
