במחקר נמצא כי הבחנה בין CIDPי(chronic inflammatory demyelinating polyradiculoneuropathy) ל-ANי(autoimmune nodopathies) היא חשובה, שכן חולים עם AN זקוקים לגישה טיפולית שונה. החוקרים ביקשו להעריך את תגובת הטיפול והאם היא קשורה לשינוי טיטרי של נוגדנים בחולים עם AN שאובחנו בעבר עם CIDP, ולהשוות מאפיינים קליניים ותגובת טיפול בין AN ו-CIDP.
לאחרונה פורסמו בכתב העת BMJ Jouranls, ממצאיו של מחקר שעסק בתגובת נוגדני IgG בסרום לחלבוני NF155 ,CNTN1 ו-CASPR1 שזוהו במבחנים מבוססי תאים בחולים שאובחנו עם CIDP. שיפור קליני נקבע באמצעות סולם רנקין המתוקן, צורך בטיפולים חלופיים ו/או נוספים והערכה של הנוירולוג המטפל.
במחקר הוכללו 401 חולים שאובחנו עם CIDP. מתוכם, 21 חולים אובחנו עם AN (10 anti-NF155, 6 anti-CNTN1, 4 anti-CASPR1 ו-1 anti-NF155/anti-CASPR1 double positive).
בחולים עם אטקסיה AN (68% לעומת 28%, p=0.001), מעורבות עצב הגולגולת (34% לעומת 11%, p=0.012) ותסמינים אוטונומיים (47% לעומת 22%, p=0.025) דווחו בשכיחות גבוהה יותר; חולים עם AN השתפרו בתדירות נמוכה יותר לאחר טיפול תוך ורידי עם אימונוגלובולינים (39% לעומת 80%, p=0.002) ונזקקו לטיפולים נוספים/חלופיים בתדירות גבוהה יותר (84% לעומת 34%, p<0.001), בהשוואה לחולים עם CIDP.
טיטר נוגדנים ירד או הפך לשלילי בחולים שמדדיהם השתפרו עם הטיפול. הפסקת הטיפול הייתה קשורה לעלייה בטיטר הנוגדנים ולהידרדרות קלינית בארבעה חולים.
תוצאות המחקר מדגימות כי שיפור והישנות של CIDP ו-AN היו קשורים לשינויים בטיטר הנוגדנים, התומכים בפתוגניות של נוגדנים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה