ברדיקינזיה ונוקשות בפרקינסון לאחר גירוי מוחי עמוק

ברדיקינזיה ונוקשות נחשבות לסימנים מוטוריים הקשורים בקשר הדוק במחלת הפרקינסון, אך ממצאים נוירו-פיזיולוגיים עדכניים מצביעים על מנגנונים פתופיזיולוגיים שונים. לאחרונה פורסמו בכתב העת Annals of Neurology ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך שינויים אורכיים בברדיקינזיה ונוקשות בחולי פרקינסון שטופלו עם STN-DBS.

המחקר בוצע במתכונת של מחקר עוקבה רטרוספקטיבי. ההתקדמות הקלינית של ברדיקינזיה ונוקשות הוערכה עד 15 שנים לאחר טיפול STN-DBS שהתבצע בתנאים הטובים ביותר (תרופות ON וגירוי ON). חומרת הברדיקינזיה והנוקשות נבדקה באמצעות ציונים מורכבים מתת-פריטים ספציפיים של החלק המוטורי של (UPDRS-III) Unified Parkinson's Disease Rating Scale.

גורמים מנבאים לטווח קצר וארוך של ברדיקינזיה ונוקשות נותחו באמצעות אנליזת רגרסיה ליניארית, תוך התחשבות בנתונים דמוגרפיים וקליניים שונים לפני הניתוח, כולל משך וחומרת המחלה, פנוטיפ, ציונים מוטוריים וקוגניטיביים (למשל, ניקוד פרונטלי) וטיפול תרופתי.

במחקר הוכללו 301 חולים שנבדקו לפני הניתוח ושנה לאחר מכן. ביניהם, 101 ו-56 חולים הוערכו גם במעקב של 10 שנים ו-15 שנים, בהתאמה.

ברדיקינזיה החמירה משמעותית לאחר הניתוח, (p < 0.001). לעומת זאת, הנוקשות הראתה תועלת מתמשכת, עם ציונים קליניים ללא שינוי בהשוואה להערכה טרום ניתוחית (p >0.05).

מוגבלות מוטורית טרום ניתוחית (למשל, ציונים מורכבים מ-UPDRS-III) חזתה תוצאות קצרות וארוכות טווח הן עבור ברדיקינזיה והן עבור נוקשות (p< 0.01). הפרעות בארגון ניהולי נקשרו ספציפית לברדיקינזיה אך לא לנוקשות (p < 0.05).

החוקרים הסיקו כי ברדיקינזיה ונוקשות מראות התקדמות שונה וארוכת טווח במחלת הפרקינסון בעקבות STN-DBS וקשורות לגורמים קליניים בלתי תלויים התומכים בהשערה של פתופיזיולוגיה ברורה חלקית.

מקור:

Zampogna, A., Suppa, A., Bove, F., Cavallieri, F., Castrioto, A., Meoni, S., Pelissier, P., Schmitt, E., Chabardes, S., Fraix, V. and Moro, E. (2024), Disentangling Bradykinesia and Rigidity in Parkinson's Disease: Evidence from Short- and Long-Term Subthalamic Nucleus Deep Brain Stimulation. Ann Neurol, 96: 234-246. https://doi.org/10.1002/ana.26961

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה