אובדן הומוזיגוטי של CDKN2A/B מתקשר לשרידות גרועה יותר באסטרוציטומות מוטנטיות מסוג IDH1/2י(IDHmut-astrocytomas), שנוכחותם מציינת גידול בדרגה 4 ללא תלות במאפיינים היסטולוגיים. עם זאת, שום מאפיינים מולקולריים לא מבחינים בשרידות בין אסטרוציטומות מסוג IDHmut דרגה 2 ו-3 מוגדרות היסטולוגית.
עוד בעניין דומה
לאחרונה פורסמו בכתב העת Neuro-Oncology, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך מאפיינים מולקולריים לצד קריטריונים היסטולוגיים לשיפור האבחון והפרוגנוסטיקה של גליומה.
במחקר הוכללה קבוצה של מטופלים בני 19 ומעלה שאובחנו עם IDHmut-astrocytome בין השנים 1989-2020 ממערכי נתונים ציבוריים וממספר מרכזים רפואיים אקדמיים. מודלים רב-משתנים ואשכולות בלתי מוטים שימשו לריבוד הסיכון.
זוהו 998 חולי IDHmut-astrocytomas (41.5% נשים; 85.6% לבנים). דרגת גידול, אובדן CDKN2A/B ו/או הגברה מוקדית של ≥1 היו קשורים לשרידות מופחתת.
חולים בדרגה 2/3 עם CDKN2A/B שלם וללא הגברה מוקדית שרדו את פרק הזמן הארוך ביותר (שרידות כוללת 205.7 חודשים).
שרידות של מקרים בדרגה 2/3 עם אובדן CDKN2A/B המיזיגוטי או הגברה מוקדית (80.4, 88.7 חודשים בהתאמה) לא היתה שונה משמעותית ממקרים בדרגה 4 עם CDKN2A/B שלם וללא הגברות (91.5 חודשים, p=0.93).
חולים בדרגה 4 עם אובדן המיזיגוטי או הומוזיגוטי של CDKN2A/B היו בעלי השרידות הקצרה ביותר (שרידות 31.9, 32.5 חודשים בהתאמה), ואחריו מקרים דרגה 4 עם CDKN2A/B שלם והגברות גנים מוקדיות (שרידות 55.9 חודשים).
שילוב מצב CDKN2A/B והגברות לצד דרגה היסטופתולוגית חיזק את חיזוי השרידות הכולל. אשכול ללא הטיות חשף תשעה פרופילים מולקולריים ברורים, עם שרידות דיפרנציאלית. IDHmut-astrocytomas עם כל אובדן CDKN2A/B קובצו יחד, ללא קשר לדרגה, והציגו את התוצאים הגרועים ביותר.
החוקרים הסיקו כי שילוב של אובדן CDKN2A/B המיזיגוטי והגברות גנים מוקדיות חשף קבוצה של חולי IDHmut-astrocytomas עם פרוגנוזה בינונית, וחידד את סיווג IDHmut-astrocytomas.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה