מטרת החוקרים הייתה לבחון אם נפחי הפלקסוס הכורואידי בחולי COVID-19 תת-אקוטיים עם תסמינים נוירולוגיים יכולים להצביע על הפעלה דלקתית או תפקוד לקוי של מחסום ולהעריך את הקשר שלהם עם נתונים קליניים.
עוד בעניין דומה
נפחי הפלקסוס הכורואידי נמדדו ב-28 חולי COVID-19 תת-אקוטיים באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (magnetic resonance imaging - MRI), בהשוואה לחולי אנצפלופתיה שאינה קשורה ל-COVID-19 (25 חולים), אנשים א-סימפטומטיים לאחר COVID-19 (21 חולים), ובקרות בריאות (21 חולים). קשרים עם סמני נסיוב דלקתיים (ספירת שיא של לויקוציטים, חלבון תגובתי CRP, אינטרלוקין 6), סמן מבוסס MRI של תפקוד לקוי של מחסום, ופרמטרים קליניים כמו ביצועי חוש ריח וביצועים קוגניטיביים נבדקו.
תוצאות המחקר הדגימו שחולי COVID-19 הראו נפחי פלקסוס כורואידי גדולים משמעותית מקבוצות הביקורת (p < 0.001, η2 = 0.172). נפחים אלו היו בקורלציה מובהקת עם רמות שיא של לויקוציטים (p = 0.001, פירסון r = 0.621) ו-(p = 0.009, Spearman's rho = 0.534) V-CSF, אך לא נמצאו בקורלציה עם CRP או אינטרלוקין 6. לא נמצאו קורלציות מובהקות עם פרמטרים קליניים.
החוקרים הסיקו כי בחולים עם COVID-19 תת-אקוטי, נפח הפלקסוס הכורואידי הוא סמן של דלקת במערכת העצבים המרכזית וחוסר תפקוד מחסום בנוכחות תסמינים נוירולוגיים. היעדר הרחבת הפלקסוס באנצפלופתיה שאינה קשורה ל-COVID-19 הנגרמת על ידי זיהום מרמזת על אפקט ספציפי של תסמונת נשימתית אקוטית חמורה של תסמונת נגיף הקורונה 2. החוקרים גם תיעדו עלייה בנפח הפלקסוס הכורואידי בפעם הראשונה כאירוע פארא-זיהומי.
מקור: