הבנת הסיכון המצטבר לדמנציה עשויה לתרום לתכנון מערכות בריאות ולשפר את מעורבות המטופלים במניעת המחלה. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Nature Medicine, חוקרים ביקשו להעריך את הסיכון המצטבר לדמנציה (מגיל 55 עד 95 שנים), תוך התייחסות לתמותה כאירוע מתחרה.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע באמצעות שימוש בנתונים ממחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס-קהילה (n = 15,043, 26.9% ממוצא שחור, 55.1% נשים ו-30.8% עם לפחות אלל אחד של אפוליפופרוטאין E4י[APOE ε4, Apolipoprotein E ε4]). בנוסף, החוקרים יישמו את ההערכות הסיכון לדמנציה על פני כל החיים על תחזיות מפקד האוכלוסין בארה"ב כדי להעריך את ההיארעות השנתית של דמנציה מ-2020 עד 2060.
תוצאות המחקר הדגימו כי הסיכון המצטבר לדמנציה לאחר גיל 55 היה 42% (רווח בר-סמך 95%: 41-43). השיעורים היו גבוהים יותר באופן מובהק בנשים, מבוגרים שחורים ונשאי APOE ε4, עם סיכון מצטבר שנע בין כ-45% ל-60% בקבוצות אלו. יתר על כן, מספר המבוגרים בארה"ב שיאובחנו עם דמנציה מדי שנה צפוי לעלות מכ-514,000 בשנת 2020 לכמיליון בשנת 2060. העלייה היחסית במספר המקרים החדשים הייתה בולטת במיוחד בקרב מבוגרים שחורים.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלו מדגישים את הצורך הדחוף במדיניות המקדמת הזדקנות בריאה, תוך התמקדות בשוויון בריאותי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
